נדמה לי שזו הפעם הראשונה שאני רואה בעיתונות הרשת הישראלית כתבה שעוסקת בבלוג ושאינה מתפרסמת במדורי המחשבים, אלא במדור החדשות. כן יירבו. חבל רק שהיא פחות או יותר מועתקת מהוושינגטון פוסט (טוב.. טוב... "מתורגמת"). אגב, את הבלוג המדובר בכתבה אפשר למצוא כאן.
(טוב, זה לא באמת הבלוג, אלא שחזור שלו, אבל למה לנטפק?)

לידיעת מעריצי שרק - החתול במגפיים הוא הדונקי החדש. יש לכם למה לחכות.

ובקצרה - הסיפור פחות טוב מאשר בסרט הראשון, אבל הרבה יותר מצחיק (אם כי יש כמה בדיחות שלא יובנו ע"י מי שאינו אנג'לינו).

תוכנית לאסטרטגיית היציאה האמריקאית מעיראק. רלוונטי גם לישראל והפלסטינאים:

To implement this exit strategy, we will have to practice running quickly. It is further recommended that, while running, the eyes be cast down, to avoid witnessing any last-minute people trying to kill us. We will have to establish excellent communications so that the moment that final person begins dying, we can all begin running quickly at the same time, eyes cast down, quickly, to our vehicles, to get to the airport and get out of the country.

ללכת לצפות ב-"סוּפּרסייז מִי" על קיבה ריקה לא היה צעד חכם במיוחד.

אז מה, הולכים לבחירות?

קיבינימט.

עוד וריאצית פלאש על "אמנו", והפעם עם אורז.

אוי!

(תודה, תום)

כששואלים אותי אם קראתי את הספר האחרון של ג'ון גרישם, התשובה הקבועה שלי - "איזה, זה שבו עורך הדין הבודד נלחם בחבר'ה הגדולים ומנצח אותם?" - מעלה חיוך על פניהם של השואלים. הנוסחה הקבועה של גרישם, המציבה את גיבורו מול סוללה מאורגנת של יריבים אימתניים, חבוטה ומשומשת ככל שתהיה, הביאה לו הצלחה רבה. נוסחה זו אומצה על ידי משה הלוי בסדרת סיפורי "halemo" שלו, ויצרה לו, לטוב ולרע, מוניטין ברשת העברית. יש הרואים בגיבורו של הלוי את אביר המלחמה באיוולת הביורוקרטית, ישנם אלו שחושבים כי הוא בריון גס-רוח, ויש כאלו שמעריכים את איכויות התיעוד והנבירה שלו. בכל מקרה, בין אם אתם חושבים אותו לליצן החצר של הרשת העברית ובין אם אתם מפחדים ממה שהוא יכול לגלות עליכם, קשה להישאר אדיש אליו.

השבוע עלה לאוויר הפרק האחרון בתיעוד עלילותיו של הלמו, והפעם מספר לנו הלוי על מאבקו של משה ברשויות הצבא האכזריות והאטומות. חובבי הז'אנר יודעים כי כדי ליהנות כראוי מיצירותיו הארוכות של הלמו יש לבחור מוסיקת רקע מתאימה, ולאחר בחינת הקדימון המבטיח ("את הקרשים של ל"ג בעומר, צבא ההגנה לישראל צריך לקבל בראש"), בחרתי בפסקול הסרט "נמר דרקון". אם לפרקים קודמים, כגון "פלצנים", התאימה מוסיקה עליזה וקופצנית, נדמה היה לי כי יויו מה והצ'לו העצוב שלו יהיו בניה לוויה נאמנים לרוח הסיפור הנוכחי.

בחלקו הראשון מתאר הסיפור את מאבקו ההירואי של המילואימניק טוב הלב משה, שכל חפצו היה להגיע למשרד הקישור בשלום, בפקידי וקציני הצבא הרעים והאטומים, שכל רצונם הוא להכשיל אותו. הוא נפתח בפלשבק לעברו הצבאי המזהיר של משה, חייל מצטיין ומילואימניק ממושמע. לאחר שהקורא מתוודע לגיבור, מעביר אותנו הסיפור בחטף לימינו, ומציב את משה, כמו היה זה משחק וידאו, בסדרת עימותים מול יריבים חזקים יותר ויותר, אשר בסופו של דבר מונעים ממנו את ההגעה למחוז חפצו, והוא חוזר מובס לביתו.

במהרה מגלה משה כי המערכת מנסה לטפול עליו האשמות שווא, ויוצא למאבק לטיהור שמו. חלק זה של הסיפור - שכמיטב המסורת ההלמואית עמוס בפרטים טכניים ותיעודי תכתובות - הוא החלק החלש בסיפור, למרות שממנו אנו למדים על עורמתו של הגיבור שמכין עצמו לעימות הבא. לרוע מזלו, נתפס משה בהפתעה על ידי הרשויות, ונשלח לסבב העימותים הבא כשאינו מוכן להתמודדויות שנכונו לו.

בחלקו השני נהיה הסיפור עסיסי יותר - משה מתעמת בו שוב ושוב עם אנשי הצבא, ומסרב להיכנע לתכתיביהם ולשיטתם ("אף אחד לא יכניס לי זונדה"). בתגובה, הם משסים בו את מיטב אנשיהם - שוב בעצימות הולכת וגדלה - אך גיבורינו העשוי-ללא-חת צולח את התקפותיהם בנקל. הגם שהוא שבוי בידיהם, הוא בז להם ולשיטה הקלוקלת שהם מייצגים, ואינו מהסס להבהיר זאת לכל החפץ לשמוע. כמו ניאו ומורפיאוס בסדרת סרטי המטריקס, משה מנסה לפקוח את עיניהם של המסכנים ששבויים בתוך המערכת ולהראות להם כי כל עוד הם חיים על פי חוקיה, אין להם סיכוי להימלט מציפורניה.

לא אהרוס לכם את סופו של הסיפור, רק אספר לכם כי ישנן בסיפור סצינות עמוסות רגש ודמעות (כמו סיפורה של נטלי), נבלים רוסיים מאיימים בסגנון ספרי ג'יימס בונד (סרגיי וייבגני) ומסעות בזמן ("בשעה 18:00 לערך, לאחר שקיבלו אישור לבוא לבית החולים בטירת הכרמל, נכבלתי שוב בידיים וברגליים...... בשעה 18:00 לערך הגענו לבית החולים לחולי נפש בטירת הכרמל"), שבסופם אנו מגיעים לסדרת העימותים הטעונה שחותמת את הסיפור. המחבר מרבה לתאר את המאבקים המתרחשים בנפשו של הגיבור, כמו גם את מחשבותיהם ותחושותיהם של יריביו, ואף אינו בוחל בשימוש באירוניה – השורה החביבה עלי בסיפור היא זו בה מתאר המחבר את עליונתו המוסרית של גיבורו, כאשר נקרית בפניו האפשרות להזיק לשוביו על ידי דרדור מכוניתם או ניפוץ חלונותיה, אך הוא בוחר שלא לעשות זאת ושואל את הקוראים "למה לי להסתבך על שטויות?"

בשורה התחתונה, הסיפור מיועד לחובבי הז'אנר. שבע בסולם גידי אורשר.

שחזור בלגו של סצינה מוכרת בכיכובם של הפייתונים. במחשבה שניה, אל תלחצו על הלינק, איט איז א סילי פּלייס.

עצה שלי - חייכו!

רוקפיש - סרטון אנימציה שחובה לראות.

מי האתלט הטוב בעולם? ESPN מציעים 64 מועמדים, ונותנים לכם להחליט.

נמצאו שרידי מטוסו של אנטואן דה סנט אכזופרי.

"דאנס דאנס רבולושן" על רגל אחת.

ג'רי סיינפלד בעוד פרסומת משובחת (ומושקעת) לאמריקן אקספרס, והפעם עם סופרמן. (תודה, תום).

גוגל משיקים שירות אימייל חינמי עם תיבות בגודל של 1 גיגהבייט? גילעד נס חושב (וגם אני מאמין) שזו מתיחה לכבוד האחד באפריל, אבל בפורבס אומרים שזה על אמת. בכל מקרה, אל תשכחו לשלוח לגוגל קורות חיים* אם אתם רוצים ג'וב במרכז הפיתוח החדש שהם בונים על הירח.

* לא שהם צריכים את הקו"ח שלכם. עם הקוקיז שהם שותלים במחשבים שלנו, קרוב לוודאי שהם כבר מכירים אתכם יותר טוב מאמא שלכם.

כולנו צריכים אחד כזה.

הקנטטה של סמסונג - עוד "עיברות" של של שיר של Era.
(דרך הקולקטיב)

האלבום האפור - שילוב היפּ-הוֹפּי בין האלבום השחור של ג'יי-זי והאלבום הלבן של הביטלס (לינקים להורדה).
(טראק 2 הוא החביב עלי מכולם)